חייך בזמן שאתה עונה לטלפון מי שמצלצל יוכל לשמוע את  החיוך בקולך

סעיף 11, מתוך ההרצאה הראשונה בסדרה

קרה לי שצלצלתי למשרד ממשלתי כלשהו, ועוד לפני ששמעתי את קול הפקידה מעבר לקו, כשטולטלתי על ידי המענה הקולי ששלח אותי ממספר למספר, התמלאתי ויבראציות שליליות  והחלטתי שבטח היא לא תסכים להיענות בחיוב לבקשתי, ולכן קולי נשמע כעוס ונוזף. כמובן שהפקידה קלטה את העוינות בקולי וענתה לי בהתאם, בחוסר סבלנות. הדברים הגיעו עד כדי הרמת קולי ואח"כ הרמת קולה וניתוק השיחה הקשה ללא תוצאות.



מיד כשסגרתי את הטלפון עשיתי חושבים, אמרתי בלבי, "טוב, הבנתי את השיעור",
חייכתי, נשמתי מספר נשימות עמוקות וחייגתי שוב.

בזמן החיוג דמיינתי לעצמי שמעבר לקו יושבת בחורה מאד נחמדה וטובת לב, ובהתאם להרגשתי זאת, כך דיברתי אליה. כנראה שהטון של קולי אכן ביטא הערכה אליה או יותר נכון חיבה והיא הגיבה בהתאם וענתה לכל שאלותיי בנימוס ובאדיבות, וממש יצאה מכליה כדי לעזור לי. האמת היא שלעיתים אני מרגיש שעל ידי צורת תקשורת זו, הן בטלפון והן פנים אל פנים, שאני מביא את הצד השני לעשות את בקשתי. אך אני יודע שזה בסדר כל עוד אין פה ניצול לרעה של הצד השני לעשות דבר שהוא טוב מבחינתי אך מזיק מבחינתו, אלא הדבר טוב לשני הצדדים. אין צד מנצח וצד מנוצח, אלא שנינו מנצחים. כל עוד פועלים בשיטה זו, הרי שאנו פועלים על פי עקרונות האמת. אם ננצל זאת למניפולציות על הצד השני, על הילדים שלנו, בן הזוג שלנו, או השותף שלנו או כל אדם אחר, הרי זה ניצול לרעה, ומהר מאד זה יחזור אלינו כבומרנג ויפגע בנו.
אם נבוא אל מישהו לבקש טובה, או אל המנהל בעבודה לבקש דרגה, ונחייך אליו מפה לאוזן בצורה מלאכותית, אך בתוך לבנו אנו שוטמים אותו, בזים לו ולא מאמינים שנשיג ממנו משהו, הרי שבאמת לא נשיג דבר, כי את זה למעשה הזמנו. אי אפשר לרמות. "לב מרגיש לב" האנרגיות שלנו נשלחות קדימה ונפגשות עם האנרגיות שלו והוא מרגיש אם אנחנו מזוייפים. גם אם הוא ירצה לעזור לנו הוא לא יוכל כי אנחנו חוסמים אותו, והוא לא מצליח לעזור. זה נכון גם כשהולכים לבדיקה רפואית בגישה שלילית, הרופא לא מצליח למצוא מה יש לנו ואיזו תרופה עליו לתת לנו.
גרוע מכך זה כאשר הרבה זמן לפני פגישה עם מישהו, אנחנו חושבים עליו שלילי, וזה יכול להיות אף בן משפחה שלנו שמאד אהוב עלינו, אך יש בו איזשהו דבר שמרגיז אותנו ובמקום לומר לו זאת בצורה אוהבת ומבינה, אנו חושבים בלבנו כמה זה מרגיז ולא בסדר. ואז כשנפגשים אתו לאחר כמה ימים, מספיקה מילה אחת מיותרת שלו כדי שנתפרץ עליו בכל הכוח, בגלל אותה מחשבה שניפחנו וניפחנו כמה ימים קודם לכן. ואחר כך אנחנו כמובן מצטערים, כי לא רצינו לפגוע בצורה כל כך פוגעת ומעליבה באדם הקרוב אלינו, ואיננו מבינים למה פתאום התפרצנו בצורה כל כך לא פרופורציונאלית לאירוע העכשווי שקרה.
האמת היא, שגם אם קשה מאד לנסות למצוא הצדקה למעשיו, או דרך אוהבת לומר לו את מה שבלבנו, אבל שווה לנסות. ובטוח ששווה לפחות לקטוע מיד מחשבה שלילית כזאת שמתחילה לצמוח בתוכנו, בעודה באיבה.
אפשר להשתמש ב"נוסחה" זו כדי להשלים עם השונא הכי גדול שלנו. זה נראה מגוחך אולי אפילו תמוה אבל זו הדרך, אין ברירה. אם אתה רוצה להשלים עם האויב שלך ואתה לא יודע איך, אתה צריך פשוט להתחיל לחשוב עליו טובות ולשלוח לו המון אהבה. אתה צריך לראות את הילד שבתוכו, את הילד הפוחד והזקוק להמון אהבה, ותשומת לב. עליך להבין שהוא עושה לך רע, רק מתוך פחד. הוא פוחד שלא יהיה לו, שלא יישאר לו, שלא יצחקו עליו, שלא …..
זה כמובן היינו יכולים לעשות, רק אחרי שהשלמנו עם עצמנו ולמדנו לאהוב את עצמנו, מתוך עוצמה פנימית ומתוך שלווה פנימית.
בסה"כ עלינו להבין שהסכסוך בינינו ובין כל אחד אחר, נובע מהאגו של שני הצדדים המאד גאים. האגו מובל על ידי הפחד. אנחנו פוחדים שנפגע ממשהו והם פוחדים שייפגעו ממשהו. כפי שאמר  הלל: "אל תדִין את חברך עד שתגיע למקומו" (פ. אבות ב').                                  
אם היינו מצליחים להשתחרר מהפחד הזה על ידי אהבה, ואהבה זו היינו יכולים לאמץ, על ידי אמונה ובטחון בבורא העולם ובעצמנו, ובידיעה ששום דבר רע לא יקרה לנו,  וכי הכל לטובה, היינו מצליחים למלא את לבנו באהבה אליהם, ועל ידי כך היינו מרוויחים שני דברים: קודם כל היינו משתחררים מהמועקה שבלבנו, מאותו עצב מהול בכעס הפוצע את לבנו, ומשאיר רושם על יתר אברי הגוף וגורם להם למחלות. היינו חיים, חיים יותר שמחים, חיים יותר מאושרים, יותר מעניינים, יותר שלווים, מלאי תקווה ומלאי הצלחה. דבר שני היינו גורמים (ממש מכריחים) לשונאינו לחדול מלהתנכל לנו, לחדול לפגוע בנו. ובשלב  השני אף להתחיל לתת בנו אמון ולהשלים עם קיומנו לצדם.

ניוטון המדען האנגלי שגילה את חוק המשיכה, את האופטיקה, ודברים נוספים, כתב גם ספר קבלה אותו החביא מהכנסייה ובדרך לא דרך הגיע לספריה הלאומית בישראל.
הוא אמר כי כל גוף שאתה מפעיל עליו כוח מפעיל עליך את אותו כוח באותה עצמה, בחזרה. היפנים כבר משתמשים בידע זה באמנות הלחימה שלהם "קונגפו" ואמרו שבמקום להתנגד ליריב, תשתמש בכוח שלו כדי להפילו.
הוא גילה גם, שמעבר לכל אטום יש כוח רוחני המפעיל אותו, וכי הנצפה ממלא את ציפיות הצופה בו. כך שאם שני מדענים רוצים לערוך ניסוי מסוים ואחד מהם אומר שהתוצאה תהיה חיובית והשני שלילית, שניהם יצדקו, כי כאמור הנצפה ממלא את ציפיות הצופה בו.
אומרת ד"ר עיבל לשם הרמתי, שעשתה עבודת דוקטוראט על ספרו הקבלי של ניוטון, בספרה "מניוטון ועד בית המקדש", שהדבר דומה למורה שנכנסת לכתה ומסתכלת בצורה מאד ביקורתית על אחד התלמידים, קוטעת את דבריו ואינה שמחה לראותו, אותו תלמיד ממלא כמובן את ציפיות המורה ממנו, והופך לתלמיד כל כך מעצבן עד שהיא אינה יכולה לסבול אותו.
לעומתה נכנסת מורה אחרת לכתה, ומסתכלת על אותו תלמיד בצורה תומכת ואוהבת, והוא כמובן ממלא את ציפיותיה, והופך לתלמיד כל כך טוב וממושמע. וכשהיא מספרת זאת למורה הקודמת, ההיא איננה מאמינה שמדובר באותו תלמיד.
כך שאם נכנס למקום עבודתכם, לקוח שמיד כשאתם רואים אותו אתם מעבירים ביניכם מבטים האומרים "הנה הנודניק הגיע", אכן הנודניק הגיע. הוא ימלא את ציפיותיכם.
אם תתרגלו לחשוב על אותו לקוח שהוא לקוח טוב, שמביא לכם פרנסה, ובסה"כ רוצה קצת תשומת לב מכם, הרי שבבואו למשרדכם, תסתכלו עליו בצורה תומכת ואוהבת, הוא אכן יהיה לקוח נהדר שימלא את ציפיותיכם החדשות.
קרה לי פעם שהתפרצתי על  מישהי בצורה מאד חריפה. אמרה לי אשתי זה נכון שהיא היתה לא בסדר כלפיך, אבל התגובה שלך היתה מעבר לכל פרופורציה.
ידעתי שאין טעם להיכנס לרגשות אשמה, שכפי שכבר ציינתי רגשות אשמה לא תורמות כלום, לא לפוגע ולא לנפגע, (להפך, הם מזיקים מאד). אבל בכל זאת צריך ללמוד ולראות מה ההתנסות הזאת באה ללמד אותי.
לכן ישבתי עם עצמי וחשבתי מדוע בעצם הגבתי כמו שהגבתי?
נזכרתי שחודש קודם לכן, אותה מישהי עשתה משהו לא נכון כלפי שפגע בי, אך לא הגבתי, ובמקום זאת בשקט בשקט באמצע הלילה כשהייתי על מיטתי, הדבר טרד את מנוחתי, ואז חשבתי עליה מחשבה ביקורתית מאד, שהלכה ותפחה מרגע לרגע ולא נתנה לי לישון. עד שהצטברה בתוכי פצצת השהייה רבת עוצמה אותה שמרתי בלבי. וכעת משעשתה שוב את אותו המעשה, או מעשה פעוט ביותר שהזכיר לי את אותה פגיעה קודמת, לא יכולתי להבליג והטלתי עליה את כל הפצצה בלי רחם.
כעת כשתופסת אותי מחשבה כזו, אני מיד אומר לעצמי "עצור! תפסיק לנפח את עצמך! תירגע"! ואז חושב איך בכל זאת אני יכול לומר לה את חוסר שביעות רצוני מהתנהגותה.
הגעתי למסקנה שאין טעם לנזוף על העבר זה חלב שנשפך. אין טעם לומר "למה עשית שגיאה זו"? "למה שכחת להתקשר ללקוח הזה"? וכו' . במקום זאת אפשר לומר "תזכרי להתקשר ללקוח", "בפעם הבאה תרשמי זאת כך וכך". כך  היא גם מבינה שבעצם עשתה טעות, וגם מקבלת זאת בהבנה ולא נוצר הכוח הנגדי כפי שאומר ניוטון שדוחה את בקשתי.
אם קשה לנו להתחיל בחשיבה חיובית ומבינה כזאת על הלקוח, או המנהל הכי מעצבנים, בואו נתחיל לעשות תרגול זאת בתוכנו, כלפי האנשים הכי יקרים לנו, בני משפחותינו שגם כלפיהם יש לנו ביקורת, על כל מיני דברים שהם עושים או אומרים, שלא מוצאים חן בעינינו.

אבל האמת היא שקודם כל עלינו לעשות זאת כלפי עצמנו, ועל זה נדבר בסעיף הבא.