פרשת "תצווה" ביהכנ"ס אוהל יצחק / מאת: שלום ביטון

--------------------------------------------------------------------------

שבת שלום

פרשת תצווה היא המשך וחלק מחמשת הפרשיות שעוסקות בהקמת המשכן. המשכן מסמל את החיבור בין הבורא לנברא.
הוא מקום השראת אור-אינסוף.

למה בעצם צריך הקב"ה משכן? הרי מלוא כל הארץ כבודו. לית אתר פנוי מינה.

אומר על כך בעל התניא בחלק א':

נאמר בתנחומא (נשא טז):

והנה, מודעת זאת מאמר רז"ל, שתכלית בריאת עולם הזה הוא ש – "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

והנה, לא שייך לפניו ית' בחינת מעלה ומטה, כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשווה. אלא ביאור העניין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית' יחיד ומיוחד, וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, וגם עתה כן הוא לפניו ית', רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו ית', שמקבלים ע"י לבושים רבים, המכסים ומסתירים אורו ית', כדכתיב (שמות ל"ג כ') "כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי". וזהו ענין השתלשלות העולמות, וירידתם ממדרגה למדרגה ע"י ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו ית', עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניין הסתר אורו ית', וחושך כפול ומכופל, עד שהוא מלא קליפות וסטרא-אחרא, שהן נגד ה' ממש לומר (ישעיהו מ"ז ח') "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד".

והנה, תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, אינו בשביל עולמות העליונים, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון. שכך עלה ברצונו ית', להיות נחת רוח לפניו ית', שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא, במקום החושך והסטרא אחרא של כל העולם הזה, ביתר שאת ויתר עז, ויתרון אור מן החושך, שמאיר ע"י לבושים והסתר פנים, המסתירים ומעלימים אור אין-סוף ברוך הוא, שלא יבטלו במציאות. ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה, שנקראה עוז וכוח.

וכמאמרם ז"ל, שהקב"ה נותן כוח בצדיקים, לקבל שכרם לעתיד לבוא, שלא יבטלו במציאות ממש, באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש, כדכתיב (ישעיהו ל' כ') "וְלֹא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ". [פירוש, שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש]. וכתיב )ישעיהו נ"ב ח: ( "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן". וכתיב (ישעיהו ס' ט') "לֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָֽיָה־לָ֤ךְ  ה' לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ". ונודע, שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאת העולם הזה, שלכך נברא מתחילתו . ע.כ.ל.

 

כל בני האדם מחפשים את התענוג, ואינם יודעים שבעצם הם מחפשים את אותו חיבור לאור-אינסוף. כל העולם מתרוצץ ומחפש תחליפים שונים להשגת הנאות, על ידי רכישות שונות, בילויים שונים וכדומה, אך אינם יודעים שאור-אינסוף נמצא בכל דבר.
 

המשכן הוא חיבור גלוי לאור-אינסוף.

כמו ששאל פילוסוף אחד את ירמיהו הנביא, מדוע הוא בוכה על חורבן בית המקדש? האם על עצים ואבנים אתה בוכה? ענה לו ירמיהו, לא על עצים ואבנים אני בוכה, כי אם על מקור החוכמה, מקור האור שאבד לנו.

כל הלימוד הזה של הקמת המשכן ותפקידי הכוהנים, זה רלבנטי לחיים שלנו, כאן ועכשיו. ואנחנו צריכים לחפש ולהבין מה עלינו ללמוד השנה הזו, מקריאת פרשת תצווה. האור שמתגלה לנו מקריאת הפרשה הזו כעת, בשנה זו, שונה מאותו האור שהשגנו בקריאת הפרשה לפני שנה. מאותן ההשגות וההבנות של שנה קודמת.

השפע קיים בעולם, נדרש רק להתחבר אליו. לאפשר לו מקום בתוכנו. ליצור "כלי פנימי" שיכיל אותו. להסיר מחיצות שמונעות ממנו להיכנס לחיינו. 

 

הגוף הוא היכל הנשמה. 
המעטפת למקדש שאנו בונים בתוכנו. חשוב שנלמד לכבד את *הקדושה האלוקית שבנו*. שנתייחס אליה בכבוד הראוי לה. 

 

העם נרתם בהתלהבות למשימת בניית המשכן במדבר. כל אחד תורם כפי יכולתו ונדבת לבו. הסיבה לציווי: 

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, *וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם*". הרעיון האלוקי - ליצור קשר עם העם. *לחבר שמים וארץ, עליונים ותחתונים*.

 

לכאורה, יש בעיה תחבירית בפסוק. *למה נאמר "בְּתוֹכָם"?!* היה נכון לכתוב "ושכנתי *בתוכו*" - בתוך המשכן! 

 

המשכן האמיתי נמצא בתוכנו.
בתוך כל אחד ואחת מאתנו. התורה רוצה ללמד אותנו עיקרון מאד חשוב. כאשר *מכינים כלי למטה - האור מופיע למעלה*. 

 

האור האלוקי קיים כל הזמן. הוא מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, כמות האור שאדם יכול לקבל, לא תלויה באור. היא *בהתאם לכלי הקיבול* שברשותנו. אם תעשו לי מקום, אומר אלוקים, אוכל להיכנס. לשכון בתוככם. אם תפתחו ערוץ אלוקי, נוכל להתחבר. *אם תבנו לי בית, אבוא לשכון בו*. 

 

אלוקים נמצא בכל מקום. לא צריך להתאמץ כדי להכניס אותו לתוכנו. מספיק לפתוח לו חלל קטן, הוא כבר *יכנס לכל מקום שיאפשרו לו*.

 

החושן

מונח על הלב. מטרת החושן, לפי פרשתנו, שכל שבטי ישראל יהיו לזיכרון לפני ה', כאשר הכהן הגדול מסתובב במשכן או במקדש. ולפי ספר במדבר, גם לשם התייעצות עם אלוקים, האם לצאת למלחמה. על פיו ייצאו ועל פיו יבואו. ולפי זה מובן מדוע שמו חושן משפט, על ששופט כיצד על ישראל לנהוג במלחמותיהם. וכן, מכפר על הדינים. כשעושים דין מעוות בא החושן ומחזיר את העקמומיות של הדינים.

נקרא גם האורים ותומים, לפי שעליו היה השם המפורש.

​

רבנו בחיי לפרשת תצווה, מציג גם את תכונות אבני החושן, ואומר: "ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע, כי כל האבנים היקרות שהם עיקריות ושורשיות אינם אלא שתים עשרה והם אבות לכל האבנים, וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן".

​

"וראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף, שהאבנים צריכות טהרה.
וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או ייחלש, ואם ישוב ויטהר תחזור האבן לכוחה הראשון כבתחילה, והסיבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכוח העליון, שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחיבורו, וראוי להאמין כך, שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות, שלא תמשוך כוח עליונים, כעניין שאמר בעשבים, אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה.

ונמצאת למד שהכהן הגדול בבגדי האפוד והחשן, היה מוקף מלפניו ומאחריו משמות י"ב שבטים, החשן אשר על לבו מלפניו היו קבועים שמות י"ב השבטים על י"ב אבניו, כל שבט ושבט על אבנו, גם האפוד שהיה מאחוריו על שתי כתפיו, ששם שתי אבני שוהם שהם קבועים בהם, מפותחים י"ב שבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו, והכהן כאשר ילבשם היה לובשם ביחד האפוד עם החשן, שהרי מחובר היה זה בזה שנאמר (שמות כ״ח:כ״ח) ולא יזח החושן מעל האפוד, והיה החושן על לבו מלפניו והאפוד מאחריו, וחשב האפוד היה קשור על לבו, תחת החושן, ושתי כתפות האפוד על ב' כתפיו.

​

ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חושן אלו, ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע, הכל כפי גוון מידותיהם למעלה, ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם. ושמעון הרומז לשש קצוות, אבנו פטדה וגוון שלה ירוק ככרתי. לוי הרומז לחבור השלשה שלמעלה, אבנו ברקת שאורו מתלהט ומתנוצץ. יהודה הרומז לתוהו שהוא קו ירוק, אבנו נופך שהוא ירוק ככרתי. זבולון הרומז למדת רחמים, אבנו יהלום שהיא פירל"א לבנה. יששכר לספיר שגוונו תכלת הנוטה לתכלת. דן הרומז למדת הדין כמו ראובן, אבנו לשם ויש בו צורת אדם. נפתלי הרומז לזכור אבנו טורקיש"א, והיא שבו, ויש במינה זכר ונקבה. יוסף הרומז למדת רחמים כמו זבולון, אבנו שוהם שיש בה אותיות השם. בנימין הכולל הכול אבנו ישפה, שהיא כלולה מגוונים רבים, והמקום יגלה לבנו להביט מתורתו נפלאות.

​

ראיתי תמונה של קמע עם אבני החושן, ורשום ליד כל אבן את שם השבט והסגולות של האבן:

אודם (רובי) – ראובן – שומרת על הריון ומקילה בלידה.

פטדה – (טופז) שמעון -  מעוררת צמיחה רוחנית, משפרת תאבון.

ברקת – (אמרלד, איזמרגד) - לוי – מסמלת שפע ממריצה פעולת המוח.

נופך (גרנט) – יהודה – מעוררת אנרגטית, עזר במערכת הפריון.

ספיר – יששכר – אבן האמת, צחות המחשבה והחכמה.

יהלום – זבולון – אבן העושר ואומץ הלב. מסירה פחדים.

לשם (אופל) -דן – אבן ההצלחה, ממריצה ומושכת ממון.

שבו – (אגת) נפתלי – מגינה מעין הרע, מאסונות וממזיקים.

אחלמה (אמטיסט) – גד – משרה רוגע ושלווה, אומץ לב וכוחות נפש.

תרשיש (אקווהמארין) – אשר – סופחת נוזלים מהגוף, ומטהרת המחשבה.

שוהם (אוניקס) – יוסף – לשליטה עצמית ולבריאות כללית טובה.

ישפה (ג׳ספר) – בנימין – הנושא אבן זו קונה לו שם ושכל טוב.


 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

קטורת

בידוע הוא שבחטא אדם הראשון נפגמו 4 החושים:

שמיעה – "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה".

ראייה – "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם".

טעם – " וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל".

מישוש – היא אחזה בפרי עץ הדעת.

החוש היחיד שלא נפגם בעץ חטא הדעת, הוא חוש הריח. לכן מקטירים קטורת, כי אין יכולת לסיטרא אחרא לקטרג, ובמיוחד ביום הכיפורים שהכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים להקטיר את הקטורת.

אומר רבנו בחיי: ידוע כי ריח הקטורת נודף באחרית היום, יותר מקטורת של בוקר, וע"ז נאמר "בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד". ודוד אמר בתהילים קמ"א:    "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ; מַשְׂאַת כַּפַּי, מִנְחַת-עָרֶב". לא אמר חטאת ואשם, שהן באים על חטא המעשה, ולא עולה שהיא באה על חטא המחשבה, אלא קטורת שאינה באה על החטא כלל, כי אם על השמחה. כי דוד היה מבקש מאת הש"י שתהיה תפלתו מקובלת לפניו כקטורת.

 

 

מה זה לבושים?

התורה לא סתם מתעסקת במלבושים של הכהן הגדול ושל שאר הכוהנים.

​

לאורך כל הדורות אנו מוצאים את עניין המלבושים.

זה לא סתם בגדים, זו מילה מאד רוחנית. יש הרבה מלבושים.

​

תורת הקבלה מסבירה שמלבושים זה עניין של גילוי. כשאדם קם בבוקר ורוצה לצאת מהבית, הוא צריך להתלבש, כדי להתגלות בחוץ. לכל אירוע יש את הלבוש המתאים לו.

עניין המלבושים בעולם הזה קשור דווקא לגילוי. מצד אחד הלבוש מעלים את הלובש אבל גם מגלה אותו.

המלביש הראשון היה הקב''ה, שתפר לאדם וחוה כותנות עור (עם ע'), לאחר שכותנות האור (עם א') אבדו להם. כותנות העור האלו שגם אנו לובשים, אמנם מסתירות מאתנו את האור האלוקי, אך הן מאפשרות לנו להתגלות פה בעולם. כי הלבוש של הנשמה זה הגוף הפיזי. נשמות שעדיין לא ירדו לעולם הזה, או של נפטרים, אינן יכולות להתגלות לנו, כי חסר להם הלבוש הזה של הגוף החומרי.

הקבלה מסבירה שהשורש של עניין הלבושים, זה עניין של הגילוי של אותו אור חכמה, אותו אור שאנו מחפשים בחיים שלנו. כדי לגלות את האור הזה בעולם כאן, אנחנו צריכים להלביש אותו.

במה אנו צריכים להלביש אותו, כדי לגלות אותו בצורה נכונה ולא בצורה לא נאותה, כגון התמכרויות שונות? כדי לגלות את האור בצורה נכונה, אנו צריכים להלבישו באור חסדים, ברצון להשפיע, בנתינה. לא למשוך אותו לעצמנו בלבד, אלא כדי לחלק אותו עם אחרים. כדי להיות בחיבור עם האור האלוקי.

כדי למשוך את אור החכמה שבא מלמעלה למטה, צריך לעלות אור חסדים ממטה למעלה.

כל עוד אנו שקועים באגואיזם שלנו, אפילו שאנו לבושים במיטב הלבושים של מיטב המותגים שיש, זה כותנות עור, רע, רצון עצמי. זה פירוד וניתוק מהבורא. עלינו להתלבש בכותנות אור עם א'.

לא סתם ההלכה מדריכה אותנו כיצד להתלבש ומה ללבוש. קודם יד ימין, רגל ימין ואחר כך שמאל. וזה להראות לנו איך לתקן את הדברים בצורה הרוחנית. איך להלביש את האור באור חסדים. וגם איך להתגלות בעולם הזה, הגשמי.

​

לסיכום -  אנו יכולים ולו במעט, להבין מה שאומרים המקובלים, וייתכן שגם המדענים, שאין חומר. הכל הוא אלוקות גמורה.

עולם של תודעה, עולם של רצונות: הרצון להשפיע שזה הבורא, והרצון לקבל שזה הנברא.

אגדת מדעית שמצאתי באינטרנט, ואינני מבין אותה, ואיני יודע אם היא נכונה:
"כל חומר מורכב מאטומים המכילים אלקטרונים שנעים במהירות מסחררת סביב פרוטונים, וכך יוצרים עבורנו אשליה של חומר מוצק. המרחק בין האלקטרונים הנעים לבין מרכז האטום, הוא באופן יחסי (לגדלים של האלקטרון והפרוטון), כמו המרחק שבין כדור הארץ לירח. אם באופן תיאורטי יימאס לאלקטרונים להסתובב והם ינוחו לצד הפרוטונים, אזי אם נאסוף אותם אחד לאחד, ניתן יהיה להכניס את כל החומר של כדור הארץ לקופסת גפרורים".

יהי רצון שנזכה לזכך את עצמנו, כדי שנוכל להכיל את האור האלוקי, שמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, ומבקש כל הזמן להיכנס לתוכנו, כמו שמבקש הקב"ה: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם". "בתוכנו". אמן.

​

שבת שלום                                            

שלום ביטון