דרשות לפרשת שבוע

יש בתוכנו, בתוך כל אחד ואחד מאתנו כוח אדיר, שיכול להביא לנו את כל הטוב שבעולם, וגם להיפך חס ושלום. כוח זה היא הנפש האלוקית שבנו, המחברת בין כולנו ומחוברת למקור שברא אותנו.

אם אנו רוצים גם כן לבנות מגדל וראשו בשמים, גם אנו יכולים להגיע לכך אם נגיע לשפה אחת לכולנו, לאחדות מלאה עם מטרה קדושה משותפת לכולנו, ונוכל להתרכז באותה מטרה שכל תכליתה תהיה קבלה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. קבלה לשם שמיים. נוכל על ידי כך להגיע לבקיעת רקיעים ולעשות חתירה עד כסא הכבוד.

בניין האדם והעולם תלוי באיזון בין חסד לגבורה. החסד מעניק ושופע, הגבורה מחנכת ומרוממת, והתפארת מאזנת ביניהם ומובילה לתיקון אמיתי.

לאחר השיא הרוחני של מעמד
הר סיני, באה פרשת משפטים ומחזירה אותנו לקרקע
– לדיני נזיקין, עבד עברי וחסד יומיומי, שמסתירים בתוכם
עומק קבלי ותיקון עולמות.

המושג של עין תחת עין אינו מושג פיזי בלבד. הוא גם מושג רוחני, מושג תודעתי.  כל מה שאדם עושה וחושב חוזר אליו...

ספר במדבר איננו משופע במצוות רבות, ומה הסיבה שבכל זאת הוא נכנס כחומש בתוך התורה? האם כדי שנקרא סיפורים על נדודינו במדבר ארבעים שנה?

בחרתי לדבר על נושא השמחה למרות שקשה מאד לדבר על נושא זה, לאחר קריאת הקללות החזקות שבפרשה, ולאור המשבר הכלכלי העולמי שאנו עוברים בימים אלו.

הפרשה עוסקת בבריאת העולם והעולמות העליונים, בתורת הצמצום ובתכלית הבריאה - רצון הבורא להיטיב לנבראיו ולגלות כבודו. כן מתבאר עניין האור שנגנז לצדיקים והצורך בשיתוף מידת הרחמים בדין כדי לאפשר לאדם להתעלות ולהשפיע.

אם אנו רוצים גם כן לבנות מגדל וראשו בשמים, גם אנו יכולים להגיע לכך אם נגיע לשפה אחת לכולנו, לאחדות מלאה עם מטרה קדושה משותפת לכולנו, ונוכל להתרכז באותה מטרה שכל תכליתה תהיה קבלה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. קבלה לשם שמיים. נוכל על ידי כך להגיע לבקיעת רקיעים ולעשות חתירה עד כסא הכבוד.

בכל הדורות ובכל האנושות כולה, יש צימאון לאלוקות. יש השתוקקות להידבק באינסוף ב"ה.השתוקקות זו הביאה לנו, כל מיני דתות וכל מיני תפיסות וגישות שונות, מהי הדרך לאלוקים.

מהו הזיהוי המקובל של אבני החושן ומהן התכונות המיוחסות להן? ומה אומרים המפרשים על כוחן של האבנים.

איך בכלל אפשר לצוות על מישהו לאהוב מישהו? האם אפשר לצוות על אהבה? האם אבא יכול לצוות על בנו לאהוב אותו? האם בעל יכול לצוות על אשתו לאהוב אותו, ולהיפך היא ממנו?

הפרשה פותחת ומסיימת בהכרת תודה, ומלמדת שהודיה לבורא – גם בזמנים קשים – היא יסוד הברכה והשפע, בעוד שכפיות טובה מביאה קטרוג ופורענות. מתוך אמונה שכל הנעשה הוא לטובה, עלינו להודות, להתפלל ולראות את האור שבמציאות, וכך נזכה לשמחה ולישועה.

המאבק מול פרעה – הן החיצוני והן הפנימי – מסמל את המאבק בייצר הרע ובאגואיזם. ה' מצווה "בא אל פרעה" ולא "לך", ללמדנו שהוא מלווה אותנו תמיד, גם במאבקים הקשים ביותר. גאולה רוחנית דורשת מאיתנו עבודה פנימית, התבוננות, אמונה וביטחון בבורא. כשנבין שהכול לטובה ונראה בכל את יד ה', נוכל להשתחרר מעול הפחדים והכעסים, ולהגיע לדבקות, חירות ושמחה אמיתית.