פרשת "אמור" ביהכנ''ס קהילות ישראל פתח-תקווה

--------------------------------------------------------------------------

שבת שלום
בפרשתנו נאמר לכהנים, לדוגמא: קדושים יהיו לאלוקיהם....והיו קודש. כי קדוש הוא לאלוקיו.  וקדשתו.... קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדִישכם.
בפרשתנו הוזכרה המילה קֹדש על כל הטיותיה  50 פעמים ב -32 פסוקים. וזאת לעומת 12 פעמים ב- 7 פסוקים בפרשת קדושים.
למעשה הייתה צריכה פרשה זו להיקרא פרשת קדושים. אך יש לראות למעשה בשתי פרשיות אלו יחידה אחת שמדברת על קדושת ה', קדושת החיים, קדושת האדם בכלל, קדושת הכוהנים בפרט  וכן גם קדושת המועדים.
להיות קדושים פירושו לייחד את עצמנו למען הבורא ולמען המטרה שלשמה הוא ברא אותנו. כשאנו אומרים "הרי את מקודשת לי" הכוונה שמרגע הנישואים האיש והאישה מיועדים זה לזו ולא לאחר.
כדי להיות קדושים אומרת לנו התורה מצוות רבות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. לדוגמא המצווה שחוזרת על עצמה בפרשתנו ובפרשת קדושים, כמעט מילה במילה ומדברת על מצוות הצדקה ועזרה לנזקקים:
​כב. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.   (פרק כג).​

וכן בפרשת קדושים, לדוגמא:
- לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול.
- לא תעשוק את רעך.
- לא תלך רכיל בעמך.
- לא תשנא את אחיך בלבבך.
- לא תיקום ולא תיטור.

אני רוצה לעמוד דווקא על שני פסוקים  שנאמרו בפרשתנו:
יט. וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. כ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.
הוראה דומה ומפורטת יותר ניתנה בספר שמות, פרשת משפטים, פרק כ''א:
כג. וְאִם-אָסוֹן, יִהְיֶה--וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.  כד. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.  כה. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה.
הוראה זו שנראית לכאורה מאד אכזרית, ואלו שלא מאמינים בתורה ובקב''ה, אף טוענים שזו הוראה שלא מתאימה לתקופתנו. ואמנם רש''י אומר על המילים "כן יינתן בו" – "פירשו רבותינו שאינו נתינת מום ממש, אלא תשלומי ממון. ֹשמין אותו כעבד, לכך כתיב בו לשון נתינה דבר הנתון מיד ליד".
אבל עלינו להבין שהתורה בכלל, וחוקי התורה בפרט (כפי שאומר רבי שמעון בספר הזוהר) אינם סיפורים היסטוריים או משהו ששייך לעבר. כל מה שנאמר בתורה, בא ללמד אותנו היום מה לעשות ואיך להתנהג.
המושג עין תחת עין בא ללמדנו, שכל מה שהאדם עושה לחברו חוזר אליו, הן לטוב והן לרע ח''ו. על האדם לחוות את תוצאות מעשיו. שימו לב לפירוט שהתורה נוקטת בנושא זה. היא מתחילה בנפש תחת נפש, וממשיכה הלאה בעין, שן, יד, רגל, פצע, כויה, עד לחבורה תחת חבורה. כל דבר לפי משקלו. לדוגמא, אם אדם גונב ממישהו משהו ולא נתפס, הוא משלם על כך במשהו אחר, שווה ערך לגניבה שגנב. זה יכול להיות בבריאות, במערכת יחסים עכורה עם אשתו, ובכל דבר אחר. יש התחשבנות מדוייקת בעולם הרוחני. אדם צריך לכסות את האוברדראפט שלו. (במאמר מוסגר – אנחנו לא טייקונים שמוחקים לנו את החוב בבנק, ואנחנו גם לא צדיקים גדולים כל כך, שיודעים איך לעשות תשובה אמיתית ולבטל את תוצאות המעשים הלא טובים שלנו).
בעולם הרוחני שבו אין זמן, תנועה, חילוף ותמורה, כל דבר נשאר לנצח. בעולם הפיזי אם חפץ מסויים עומד כאן ואני מעבירו לשם, אזי הוא נמצא שם ולא כאן. אך בעולם הרוחני הוא נמצא גם כאן וגם שם. שום דבר לא הולך לאיבוד. לכן כדי לעשות תשובה אמיתית, יש כאילו לחזור אחורה ולבטל את הדבר מהשורש, וזה יודעים לעשות רק מתי מעט.
שלמה המלך אומר במשלי כ''ז:
יט.  כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים--    כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם.
כפי שהאדם מסתכל במראה ורואה את פניו בדיוק כפי שהוא מציג לפני המראה. אם יש לו לכלוך על הפנים  והוא מנסה לנקות את הראי במקום את הפנים, זה לא יעזור לו. אם הוא מחייך יקבל חיוך ואם הוא כועס הוא רואה פנים כועסות. כך גם ברחוב, בעבודה ובבית אם האדם מקרין כעס כלפי מישהו הוא יקבל כעס בחזרה. מה שאתה נותן זה מה שתקבל. אינך יכול לחשוב שתעשה רע למישהו והוא יחזיר לך טובה. אינך יכול לחשוב שאם תחשוב רע על הבוס אך תחייך אליו בפנים מזויפות בשעה שאתה מבקש העלאה בשכר או בדרגה, שהוא אכן ייענה לבקשתך. לב מרגיש לב.
אם אדם מסתכל מחלון ביתו המלוכלך החוצה ורואה סביבה מלוכלכת, הוא מאשים את הסביבה במקום פשוט לנקות את החלון.
על האדם להבין ולדעת כי כל דבר רע ומרגיז שהוא רואה בחוץ, זה נמצא בתוכו. עליו לנקות את הפנימיות ואז החיצוניות תתנקה. כבר אמרו חז''ל  כל הפוסל במומו פוסל. או,  מום שבך אל תאמר לחברך.
כפי שהזכרתי קודם, אמרה לנו התורה בפרשת קדושים לא תשנא את אחיך בלבבך. וכבר אמר הלל לאותו הגר שבא אצלו ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "דעלך סני לחברך לא תעביד". המושג של עין תחת עין אינו מושג פיזי בלבד. הוא גם מושג רוחני, מושג תודעתי. (כפי שנאמר "בלבבך"). כל מה שאדם עושה וחושב חוזר אליו. איננו משלמים רק על המעשים הרעים בפועל, אלא גם על תודעה שלילית. תודעה שלילית מביאה עלינו מצבים שליליים, שעלינו ללמוד מהם כיצד לשפר את דפוסי החשיבה שלנו. את דפוסי הרגשות שלנו. ואת צורת דיבורינו.
בעולם הרוחני "דומה מושך דומה". בקבלה מפרשים זאת על הפסוק "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". שיוויתי מלשון השתוות הצורה, מה הוא רחום וחנון אף את תהא רחום וחנון (מסכת פיאה), ובפרשתנו מה הוא קדוש אף אתה תהיה קדוש. כדי שנוכל למלא את ייעודנו בעולם הזה, העולם הפיזי, עלינו ללמוד להיות דומים לקב''ה, בתכונותינו, כדי שנוכל להידבק בו וליהנות מכל הטוב והעונג שהוא רוצה לתת לנו.
יהי רצון שנזכה אכן, להיות ראויים לאהבת ה' ונזכה אנו לאהוב אותו שלא על מנת לקבל פרס. ונאהב כל אדם ואדם וכל מצב ומצב בחיינו.

שבת שלום                                            

שלום ביטון