​​​​

פרשת קרח – קהילות ישראל

---------------------------------------------------------------------

שבת שלום.
(הדרשה מבוססת על פי הספר טללי חיים, של הרב המקובל חיים כהן זצ"ל).
קרח מבני הלווים, אומר למשה "רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'". מדוע אתם יוצרים הבדלי מעמדות? אתה מלך, אח שלך כהן, הרי כל העדה כולם קדושים.
מהי נקודת הוויכוח? אומר קרח למשה רבנו, המהות הפנימית של עם ישראל היא מאד, מאד גבוהה. כל נשמה של יהודי, היא נשמה גבוהה מאד בשמיים. ברגע שאתה בא וכיכול אומר, שיהודי אחד הוא פחות טוב מהיהודי השני, זה לא נכון, כי בשורש הפנימי כולם קדושים. יכול להיות שאתה רואה כלפי חוץ הבדלים. זה צדיק יותר, זה צדיק פחות, אבל בפנימיות, כולם פה קדושים. ואין הבדל בין הפנימיות לבין החיצוניות.

אמר לו משה רבנו, התפיסה הזו היא נכונה רק בפנימיות, אבל לא בחיצוניות. בחיצוניות יש הבדלי מעמדות. ישנם צדיקים, ישנם רשעים. יש אנשים גבוהים יותר, ויש אנשים נמוכים יותר. יש כהנים, יש לווים, יש ישראלים. נכון שבשורש הפנימי כולם זהים, אבל בורא עולם סידר פה, במסגרת העולם שלנו, עדיין הבדלי מעמדות. יש תלמידי חכמים, ויש עמי ארצות. כל אחד יכול להיות תלמיד חכם, אבל גם כל אחד יכול להיות עם הארץ. זה תלוי בבחירה של האדם, וזה משפיע! ההתנהלות החיצונית הזו, משפיעה על ההחלטות במסגרת העולם הזה.
שורש הוויכוח שלהם היה, האם מסתכלים על החיצוניות, או מסתכלים על הפנימיות.

קרח מידתו הייתה מידת הדין. שבט לוי, הלווים היו שוערים ומשוררים. הם היו קשורים למידת הדין. השוער היה סוגר את השערים, אומר זהו זה, נגמרה שעת קבלת קהל, השמש שקעה, סיימנו. סוגרים את השערים של בית המקדש. זה דין. גם אם מישהו שכח להקריב את הקורבן, ורוצה להיכנס להקריב, לא עוזר. סגור! תבוא מחר עם הזריחה.
הלווים היו גם משוררים. כל אחד יודע שבשירה אסור לזייף, חייבים להיות מדוייקים. שירה, זה דיוק! נגינה, דיוק! נעילת שערים, דיוק! זה לוי. לוויים מסמלים את מידת הדין.
להבדיל, אהרון הכהן מסמל את מידת החסד. אוהב שלום, רודף שלום.

אם נשים לב נראה שיש בפרשה איזכורים לנושא השערות. הרי כל הסיפור עם קרח התחיל, כשמשה רבנו קידש את הלווים, לקחו את כל הלווים וגילחו את כל שערות ראשם, גם את הגבות, גם את הזקן. כי הלווים שייכים לבחינת הטהרה, שהיא הכנה לקדושה, ולכן בתהליך הקדשתם, היו צריכים לגלח את כל שערותיהם. להורות על כך שעיקר עבודתם היא בהכנת כוחות ההשפעה והקבלה, שיהיו נקיים. 

לעומתם על הכהנים נאמר, לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו, שכן הכהנים הם המשפיעים, ולכן צריכים את בחינת השערות וההשפעה.
קרח אומר  בבקר לאשתו, אני הולך עכשיו לטקס, שבו הופכים אותי לאדם מיוחד, איש קדוש, לעמוד לפני ה' ולשרתו. חוזר הביתה בצהריים ואשתו לא מכירה אותו. שואלת אותו אשתו, מה משה רבנו עשה לך? אתה איש מכובד, היה לך זקן ארוך. ענה לה קרח, הוא עשה זאת לכל הלווים. שואלת אותו איך אתם כל הלווים נתתם שיורידו לכם את כל השיער? הוא מזלזל בכם. פעם, הכבוד של האדם היה הזקן. ואכן הגמרא אומרת במסכת סנהדרין, כי הוא כעס בגלל הציווי על הלווים להתגלח. ולכן התעורר נגד משה.
ומאותה נקודה קרח התחיל לחפש את משה רבנו. ואז התחיל הצחוק שהוא לעג על פתיל התכלת בטלית, ועל המזוזה. כל זה התחיל מהשערות.
יחד אתו היה גם און בין פלת, ואומר שלמה המלך, (במשלי י"ד, א'): "חַכְמוֹת נָשִׁים, בָּנְתָה בֵיתָהּ;    וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ." הגמרא אומרת שחכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלת. שהצילה את בעלה מלעשות טעויות. 
(במאמר סגור - צריך לדעת, שלאשה יש אינטואיציה, שאין אותה לגבר.  כי האישה מנתחת דברים בצורה שונה מהגבר. לכן כדאי לקבל גם זווית ראייה שונה משלנו).
ממשיכה הגמרא ואומרת ש- וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ, זו אשתו של קרח שחיממה אותו. אמרה לו הורידו לך את השערות, צחקו עליך, אל תשתוק. לעומתה, אשתו של און בן פלת, הייתה בדיוק בצד ההפוך. אמרה לו מה תרוויח מכל זה? מה לך ייצא מכל הסיפור הזה? תן להם שיסתדרו ביניהם.
היא השאירה אותו בבית. והוא אמר לה אני מתבייש קרח קרא לי. אז נתנה לו לשתות יין. הוא נרדם, והיא סתרה את שערות ראשה. בבית, בתוך הבית. והתחילה לסרק את שערותיה. וכשקרח עבר ורצה לקרוא לאון בן פלת, אבל הוא ראה שם שאשתו בתוך הבית, בלי כיסוי ראש, והיות והוא החשיב את עצמו לצדיק, הוא ויתר והמשיך הלאה ללא און בן פלת.
אשתו של און בן פלת הצילה אותו עם השערות שלה, לעומתה אשתו של קרח הפילה אותו, בגלל השערות. 

למה השערות משחקות כאן תפקיד בעל משמעות?
התשובה היא – על פי הסוד, השערות מסמלות את ענייני הדינים. השערות הן בחינת קווים דקים של אור, המצמצמים  את האור הגנוז במח ובמחשבה. שיער הראש בעיקר, זה עניין של דין. שערות הזקן מסמלות את צינורות השפע, את כוח ההשפעה למטה.
שורש הוויכוח היה על עניין הדינים. קרח טען, לדברי האר"י ז"ל, שכבר כרגע צריך להנהיג בעולם, הנהגה של מידת הדין. כולם קדושים! לא יהיה הבדל בין פנימיות לבין החיצוניות. זו הסיבה שקורח נפל, היות ורצה להחיל את מערכת הדין עכשיו! במסגרת העולם הזה. ענה לו משה רבנו, זה לא נכון. עדיין לא הגענו לתיקון השלם, עוד לא הגיע המצב שכולם יהיו שווים. 
זה יקרה לעתיד לבוא. כתוב שלעתיד לבוא כל עם ישראל יהיו שווים. לא יהיה רב ותלמיד, מורה וחניכים. כתוב ביואל (פרק ג'), שלעתיד לבוא: "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאו".
ועוד כתוב בירמיהו (ל"א): "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת ה', כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נאום ה'". אומר הקב"ה לכולם יהיה קשר אתי, ויהיו כולם ברמה שווה. כך יהיה לעתיד לבוא.
ואמר האר"י ז"ל חידוש מעניין. הוא אומר שלעתיד לבוא הלווים יהיו במדרגה שווה לכהנים. כפי שכתוב בספר יחזקאל (פרק מ"ד) כתוב: "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי; וְעָמְדוּ לְפָנַי, לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם--נְאֻם, ה' אלוקים".
והאר"י מסביר למה. כי לעתיד לבוא ההנהגה תהיה הנהגה של דין. מידת הדין. ומי שמייצג את הדין אלו הלווים. כי הכהנים מסמלים את מידת החסד.
אבל עכשיו, אומר משה רבנו, זה לא נכון לומר כי כל העדה כולם קדושים. עכשיו יש אהרון, יש שבטים, יש הבדלים.
על פי זה מסביר האר"י ז"ל את הפסוק בספר תהילים (צ"ב): "צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח". סופי תיבות "קרח". אומר האר"י ז"ל לעתיד לבוא, המסמל את הסוף, ומתבטא בסופי התיבות, דהיינו קרח, עתיד לעלות מן הארץ. 
זאת אומרת הגישה של קורח הייתה נכונה, אבל התיזמון שלה, שבה הוא ניהל את המאבק, לא היה נכון. הרעיון כשלעצמו, הוא רעיון אמיתי ונכון. זו הסיבה שהוא הצליח לסחוף את כולם.
כאן משה רבנו כבר לא יכול להבליג, כי זו לא היתה רק פגיעה אישית במשה. כי קורח לגלג על הפרשנות של משה לגבי הלכות ציצית, מזוזה, מעשרות וכו'. למעשה הוא כביכול ביטל את התורה שבעל פה, ויחד אתה יכל להגיע גם, לביטול האמונה בתורה שבכתב. על ידי שיחשבו שגם את התורה שבכתב משה בדה מלבו. 
זה לא היה רק ניסיון לפגוע במנהיגות של משה, או בכהונה של אהרון. זה היה רק עלה תאנה. הם ניסו לערער את כל מה שקשור לתמסורת התורה.  
לכן משה רבנו אמר לקורח, הרעיון שלך לא מתאים כרגע לדור המדבר. אם אתה ממשיך להתעקש, האדמה תפתח את פיה ותבלע אותך ואת כל רכושך. ואכן כך קרה. 
ברור שהעונש הוא מידה כנגד מידה. לכן יש להבין את מהות הירידה שאולה. כי מקומו של קורח הוא בפנימיות ולא בחיצוניות, לכן מקומו בפנימיות האדמה, בתוך הקרקע, גנוז ונעלם.

סיבה נוספת היא, שזה היה מאבק נוסף בין קין להבל. משה היה גלגולו של שת שהיה גלגולו של הבל. ראשי התיבות של שמו הם: משה שת הבל. קרח משורש קין. גם אז קין חשב שהעיקר היא הכוונה, הפנימיות, ולכן הביא קרבן פשוט, זרעי פשתן, והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, שזה מבטא שהעיקר היא החיצוניות.
ולאחר שמנחתו לא התקבלה, הרג קין את הבל וטמן אותו בחול. ולכן בוויכוח הנוכחי, הוא כקרח, נטמן באדמה.
לבסוף אנו רואים את גדולתם של משה ואהרון. כי למחרת נקהלו כל עדת בני ישראל,  ואמרו למשה רבנו, אתם המיתם את עם ה'. כאן מיד החל הנגף. בלי שה' הודיע זאת למשה. ומשה ביקש מאהרון לקחת את המחתה, לשים עליה קטורת, ולמהר ולהפריד בין החיים ובין המתים.

ואהרון, למרות שכל המחלוקת הייתה עליו, רץ מהר להציל את העם. עשה זאת בזריזות. 
יהי רצון שנהיה מתלמידיו של אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, נמנע ממחלוקות, נגיע לאחדות חיצונית ופנימית בינינו, הן במישור המקומי והן במישור הלאומי, ונזכה בע"ה להגיע להתגשמות חזון הנביאים, שהקב"ה יערה עלינו רוח ממרום, ונזכה כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. כפי שהובטח לנו בהפטרת השבוע: "כִּ֠י לֹֽא יִטֹּ֤שׁ ה' אֶת עַמּ֔וֹ בַּֽעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל" (שמואל א' י''ב).

שבת שלום.

שלום ביטון