שנצא לחירות מהפחד, הפחד מכל דבר, הפחד מעצמנו, הפחד מהשכנים, החברה, מקום העבודה,
הפחד שאין לנו מספיק כסף או כל דבר אחר.



בתהילים ישנו פסוק האומר: "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' ".

שאלו חכמנו מדוע נקראת ציפור זו - "ציפור דרור" ?ומשיבים, היות וציפור זו אינה פוחדת לשים את קינה ליד המזבח, וכן בבתיהם של בני אדם, זאת אומרת שיש לה חירות מהפחד, וחירות פירושה דרור לכן נקראת דרור.
לקראת חג הפסח הנקרא גם חג החירות, לזכר יציאתם של אבותינו מעבדות מצרים לחירות, אני מאחל לכולנו שגם אנחנו נצא מעבדות לחירות.

מעבדותינו ל"אגו" שהוא מקור כל הפחדים שלנו.
שנצא לחירות מהפחד, הפחד מכל דבר, הפחד מעצמנו, הפחד מהשכנים, החברה, מקום העבודה, הפחד שאין לנו מספיק כסף או כל דבר אחר. ואפילו הפחד מאלוקים.
כן מאלוקים, את אלוקים רצוי לאהוב מתוך יראת כבוד, יראת הרוממות ויראת האהבה,
בפירוש לא מתוך פחד.

למעשה אפשר לומר שכל הסכסוכים בעולם מקורם בפחד של בני האדם שכאילו מישהו אחר עומד לקחת מהם את מה ששייך להם, ושאין מספיק מאותו דבר.

אם רוצים להשתחרר מהפחד צריך להכניע את האגו. אם רוצים להכניע את האגו צריכים להתחיל לאהוב את עצמנו, להעריך את עצמנו, למרות שלכאורה זה נשמע פרדוכסלי.

עלינו לשאוף להתחבר לאהבה - שהיא הנגדי לפחד, שמקורו באותו אגו, רצון לקבל אגואיסטי. למעשה גם האלטרואיזם כביכול , כפי שאנחנו מכירים אותו, הוא מתוך אגואיזם.
הנתינה נותנת לנו הנאה. בכל דבר שאנו מעניקים ואפילו להכי קרובים ואהובים שלנו, זה מתוך כך שיש לנו אינטרס או הנאה מהדבר. זו אהבה של הזדקקות, אהבה שתלויה בדבר.
רק על ידי רכישת מודעות עצמית גבוהה מאד ניתן להבין מה זו נתינה ללא תנאי, אהבה ללא תנאי, אהבה שאינה תלויה בדבר.

עלינו קודם כל להשלים עם עצמנו (ותאמינו לי זה השלב הכי קשה במשא ומתן לשלום שאנו רוצים לפתוח בו). רק לאחר שנשלים עם עצמנו נוכל להשלים ולהשכין שלום בתוך המשפחה, אח"כ בקהילה, אח"כ בעיר, אח"כ במדינה, ורק אח"כ נוכל להשכין שלום בין המדינות.
כמו שכתוב : "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".
השלום בארץ יכול להיכון רק לאחר שעושים שלום במובן הרוחני רגשי, ואז ניתן גם לעשות שלום פיזי.

אז, חג חירות שמח וכשר לכולנו, ולכל עם ישראל.


שלום ביטון