עולמה של נמלה

ערב פסח תשס"ב

הסיפור על הנמלה בתא הקטן," רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה".

 

כל אחד והמציאות שלו, כל אחד ורמת המודעות שלו, כל אחד והעולם הפנימי שלו, עולם המחשבות, הרגשות והדימויים. כל אחד יתרשם אחרת ממראה עיניו, מקריאת ספר או מסרט  ואפילו מצבע של פריט מסויים.



ערב פסח אחד, כששבתי משריפת החמץ, פגשתי את שכני משה'לה. "מה נשמע משה'לה"? שאלתי והוא ענה לי ברוח נכאים "אה!". אמרתי לו את דעתי שכדאי שיתחבר לתדר החיובי ויזמין לעצמו דברים טובים יותר. שאלתי אותו האם הוא מוכן להיות יותר רזה בריא ועשיר, והוא השיב בחיוב. אם כן תגיד עכשיו בפני "אני בריא רזה ועשיר". והוא בשלו "תהיה מציאותי תפסיק לרחף, אם אני אומר כך, זה יהיה"? עניתי לו שזה יתחיל ללמד אותו לחיות במודעות של אדם בריא רזה ועשיר ולא במודעות של אדם חולה שמן ועני כפי שהוא חי כיום. "מה פתאום אני חי במודעות של אדם חולה שמן ועני? אני בכלל לא חושב כך! רק הרופא אומר לי שאני צריך לעשות דיאטה כי השומן מזיק לבריאותי שהיא לא כל כך טובה". "נו אם כן מדוע אינך עושה דיאטה ומשפר על ידי כך הן את בריאותך והן את הופעתך"? שאלתי.

"אני אגיד לך את האמת, הוא מדבר על ערכת דיאטה יקרה מאד ואין לי את האמצעים כדי לרכוש אותה ולהתמיד בה".
"זאת אומרת, שכל הזמן מנקרת לך בראש המחשבה,שאין לך אמצעים לרכוש את ערכת הדיאטה (דהיינו אתה חושב שאתה דל אמצעים או עני), ולכן אין לך יכולת לרזות (דהיינו אתה חושב שאתה שמן אחרת לא היית רוצה לרזות) וזה מזיק לבריאותך הרופפת ממילא (ז"א אתה חושב שאתה אדם לא בריא, דהיינו חולה), אם כן אתה חי במודעות של חולה שמן ועני וכל הזמן משדר לתת מודע שלך "אני חולה שמן ועני" במקום לעשות את מה שאני מבקש ממך, לשדר לעצמך כל הזמן "אני בריא רזה ועשיר".
והוא בשלו (מתוך בחירה חופשית שלו, שאף אחד לא יכול לשנות אותה אם הוא לא יסכים לכך), כשהוא מטופף את גב ידו האחת על פני היד השניה, "תהיה מציאותי, תפסיק לרחף אין כל כוח למילים ולמחשבות, כשאני אהיה בריא רזה ועשיר אני אוכל לומר כמו שאתה מבקש, כעת זה לא כך ומילים לא ישנו את המציאות".
ניסיתי להסביר לו שמציאות זה דבר יחסי. כל אחד רואה וחווה את המציאות כפי שהוא מרגיש אותה ועל פי רמת המודעות אליה הגיע. הרי לא נצפה שאדם אנאלפאבית, שלא יודע קרוא וכתוב, יבין את המציאות כפי שמבין ורואה אותה אדם חכם ומשכיל מאד. אדם בתרבות אחת רואה את המציאות אחרת מכפי שרואה אותה אדם שחי בתרבות שונה.
כמובן ששעתיים של שיחה לא הזיזו את שכני במלוא הנימה מדיעותיו, כי הרי אין כפיה ברוחניות. עליתי לביתי עם הרגשה די מתסכלת.
נכנסתי לחדרון הקטן שבבית וישבתי לקרוא. פתאום שמתי לב שעל הרִצפה ישנה נמלה קטנטונת, או יצור אחר עם כנפיים, בגודל של שני מילימטר, שמסתובב במהירות מסחררת סביב עצמו ללא הפסק. לאחר זמן, כשראיתי שהוא אינו חדל מסִחרור זה, צעקתי לעברו "די! מספיק להסתובב!". והוא בשלו, לא שם עלי. חשבתי אולי הוא לא שומע טוב לכן התכופפתי קרוב מאד אליו וצעקתי בקול רם יותר, די! מספיק! והוא בשלו כאילו כלום. כאן כבר פקעה סבלנותי והצמדתי את פי ממש לידו וצרחתי עליו שוב ושוב שיפסיק עם הסִחרור הבלתי נפסק הזה. כאן כנראה בגלל הרוח שנשפה בעורפו הוא כאילו שמע אותי הפסיק לרגע והִטה אוזן לשמוע מה אני רוצה ממנו. שוב חזרתי ואמרתי לו שיפסיק עם הסִחרור הזה, שילך קצת לטייל בבית. "בוא תראה את יתר החדרים בבית, בוא נצא לראות את העיר, ואח"כ ניסע לחו"ל, נטייל לחלל". והוא כאילו שמע אותי והיה נדמה לי שענה לי "תהיה מציאותי, איזו דירה, איזו עיר, איזה חו"ל איזה חלל"? הרי כל המציאות היא רק החדרון הקטן הזה, כשמדליקים את האור זה יום וכשמכבים אותו זה לילה, זו המציאות היחידה שיש ותפסיק כבר עם הסיפורים הדמיוניים שלך על עוד חדרים בדירה ועל מציאויות אחרות".
לך ותסביר לדגים באקווריום,  שיש מישהו שנותן להם כל יום אוכל לאכול ושמחליף להם את המים אחת לתקופה. לך ותנסה ללמד חתול איך לנגן בפסנתר ואת המשמעות של היצירות.
מה לעשות? כל אחד והמציאות שלו, כל אחד ורמת המודעות שלו, כל אחד והעולם הפנימי שלו, עולם המחשבות, הרגשות והדימויים. כל אחד יתרשם אחרת ממראה עיניו, מקריאת ספר או מסרט  ואפילו מצבע של פריט מסויים. אף על פי שנסכים שנינו שמדובר למשל בצבע אדום, אני רואה אותו אחרת ממה שאתה רואה ואף פעם אני לא יכול לראות זאת בעיניים שלך ואתה לא יכול לראות בעיניים שלי. אני לא יכול לשמוע באוזניים שלך ואתה לא יכול לשמוע באוזניים שלי. אני לא יכול לחוש בלב שלך ואתה לא יכול לחוש בלב שלי. אפילו חוש המישוש, יתכן וכל אחד מרגיש אותו אחרת מכפי שמרגיש אותו השני. לאחד התה הוא כל כך חם ששורף את פיו ולגבי השני זה ממש פושר. אחד יושב בחדר הממוזג וקופא מקור ואילו השני רוטן "מה קורה פה? מה הקמצנות הזו? מדוע אינכם מגבירים את המיזוג? אתם חוסכים? אפשר למות פה מחום". לאחד האוכל טעים, ממש מעדן ואילו השני מקבל ממנו בחילה.
לכן "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" והיות ואף פעם לא תוכל להיות "הוא", לכן אל תכעס עליו אם אינו מקבל את דעתך, ואם דיעותיו שונות משלך. כמובן שאתה יכול לספר לו את האמת שלך, את מה שאתה בחנת על עצמך ומצאת שזה עושה לך טוב, כי יתכן והוא לא נחשף לחוויות האלה שאתה עברת וחווית. אם ירצה לנסות זאת על עצמו מה טוב, אם ירצה לספר לך את חוויותיו ולטעון שהם יותר טובים ושכדאי לך לנסותם, גם כן טוב. אולי כדאי שגם אתה תקשיב לו ותראה מה בכל זאת ניתן ללמוד ממנו, וליישם על עצמך, יתכן ויצא לך מכך משהו טוב, הרי "מכל מלמדי השכלתי".

ב.הבנת השפה הרוחנית .

אי אפשר להבין את השפה הרוחנית, כי אין לנו מילים ושפה להבין מה נמצא ברוחניות, כפי שראינו לעיל שנמלה לא מבינה מה אנו רוצים ממנה, וחתול לא יכול ללמוד מוסיקה או פיזיקה. או שהדגים באקווריום יתחילו פתאום לשים לב מי מאכיל אותם ומי מחליף להם את המים באקווריום.
או כפי הדוגמא שסיפר לנו אבי זצ"ל שנשאל על ידי ילדה קטנה בבית חינוך עוורים: "מה זו שמש"? ולא יכל להסביר לה זאת.
"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי" (ישעיהו נ"ה ח').
ניתן להסביר ולכתוב סיפורים בספרים על נושאים מוכרים. אם לדוגמא מספר לנו אדם על ביקורו בחו"ל במקומות שהיינו שם וראינו, אנו יכולים להבין מה הוא מספר. אבל אם נשמע סיפור דמיוני מאיש חלל החיצון שמנסה לתאר לנו מונחים ומושגים מהעולם בו הוא חי, עולם זר לנו לחלוטין שמעולם לא ראינו ולא הרגשנו, ואין לנו היכולת לנסות אפילו ולתאר בדמיוננו איך נראים הדברים שהוא מנסה לספר לנו עליהם, ובנוסף לכך, אף שפתו לא מוכרת לנו, והמונחים בהם הוא משתמש אינם זהים למונחי הלשון אצלנו, ובאים לתאר דברים שונים לחלוטין מהדברים שאנו מכירים בשפתנו אנו, ברור שלא נרד לסוף דעתו. אפילו בדוגמא הפשוטה יותר של שני תושבי אותה עיר שמדברים על אותו דבר ששניהם רואים בעין ומכירים, אך מה לעשות ושניהם מדברים בשתי שפות שונות ואחד לא יודע את שפתו של השני (אף מילה), כיצד יוכל האחד להעביר את מסריו לשני? אפילו דברים פשוטים ביותר הוא לא יוכל להעביר לידיעת השני, שלא לדבר על מסרים בעלי תוכן רחב ומעמיק. כך שאין אנו יכולים לתפוס את העולם הרוחני כפשוטו ולחשוב הכל פשוט. "הנה, הבנו את הכל"! .

אומר על כך רמח"ל במאמר העיקרים:
"ועל הכל צריך שתדע, שאמיתת עניינו ומציאותו יתברך אינה מושגת כלל, ואין לה דמיון עם שום אחד מן העניינים שבברואים ועם שום אחד מהציורים שמדמה הדמיון ומשכיל השכל, ואין מילות ותארים שיהיו ראויים לו ונאותים אליו באמת, אבל נדבר בו כל מה שנדבר במלות על דרך ההשאלה וההעתקה, כדי שנבין מה שיצטרך לנו להבין מעניינו יתברך, כי כיוון שאין אתנו אלא מלות יורו על עניינים טבעיים ומוגבלים בגבולי הנבראים, אי אפשר לדבר בלא מלות אלה, אבל זו מודעא רבה לכל מה שנדרוש ונדבר בעניינו יתברך, שאין התארים והמלות המתייחסות על צד האמת, אלא על צד ההשאלה, לא זולת, והזהר בזה מאד".

ואומר על כך בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר ספירות אות קנ"ו:
"אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". כי אז אדרבא מקבלים היזק במקום תועלת."
למעשה, כל נסיון לדמות את הרוחניות לפי חמשת החושים הגשמיים זה מביא בלבול, אי הבנות, נזק ולא תועלת. רק לאחר שנכנסים באמת לרוחניות (בסיוע מלמעלה) ורוכשים כעין חוש שישי, יכולים להבין במעט את השפה הרוחנית.
"ראשית כל צריכים לדעת, שבמקום שיש לנו עסק עם עניינים רוחניים, המופשטים מזמן מקום ותנועה ואין צריך לומר עם אלקיות, הרי אין לנו את המילות להגות ולהתבטא על ידיהן. שהרי כל אוצר המילים שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם?" (תע"ס חלק א' הסתכלות פנימית).



שלום ביטון