​

​

פרשת  "בראשית" בביהכנ"ס קהילות ישראל פתח תקווה

---------------------------------------------------------------------

שבת שלום

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ..... .....  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר".

נשתדל לדון בשלוש שאלות:

היכן נבראו העולמות?

מהי הסיבה לבריאת העולמות?

מדוע גנז הבורא את האור שנברא ביום הראשון?

היכן ברא הבורא את השמים ואת הארץ? הרי נאמר בספר דברים (פרק ד', פסוק ל''ה): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ". ובפסוק ל''ט: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד".

וכן, אנו אומרים לפחות ארבע פעמים ביום, את מה שנאמר בישעיהו (פרק ו'): "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ".

וירמיהו אומר (בפרק כ''ג): "אִם-יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא-אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה: הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה".

גם נאמר בתיקוני הזוהר: "לית אתר פנוי מינה". פירושו של הביטוי הוא, שאין מקום הפנוי מהבורא. הוא מבטא את נוכחותו של הקב"ה בכל מקום, בעולם כולו.

גם נקודת המוצא של קבלת האר"י היא, ש"האין סוף "שורה בכל, והוא הכל, אין בלתו ואפס זולתו. לאור קביעה זו, עולה השאלה: כיצד מתהווים העולמות מתוך האין סוף או בתוכו, והיכן, אפוא, מקומם? כדי לענות על כך פיתח האר"י את תורת הצמצום.

אומר האר''י הקדוש בספר "עץ חיים" שנכתב על ידי תלמידו הרב חיים ויטאל: (חלק א', פרק א').

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו , אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות, והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע  ממש, ‏וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית. ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני מנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה....".  עכ''ל.

כאן נבראו העולמות.

אבל חס ושלום לחשוב שהבורא לא נמצא כעת בעולמות. הוא נמצא בכל מקום, כפי שאמר לי נכדי הקטן לפני כ – 14 שנים, בהיותו בן 7, כשהלכנו להתפלל בערב שבת, בבית הכנסת בבני ברק: "סבא, אנשים חושבים שה' נמצא רק בשמים. זה לא נכון. הוא נמצא בכל מקום. הוא החמצן שלנו".

ועוד - אין הכוונה רק לעולם הפיזי, אלא גם לעולמות הרוחניים שנבראו.

כפי שאומר לנו המקובל, רבי חיים כהן "החלבן", זצ"ל, בספרו "טללי חיים": "מבואר בספרים הפנימיים, שבריאת העולמות המוכרים לנו, אינה השלב הראשון בתהליך הבריאה. עוד קודם שנברא העולם, התהוו עולמות עליונים, זכים ונעלים יותר מהעולמות המוכרים לנו. שלבים נפלאים ונעלמים השתלשלו דרגה אחר דרגה, מהאין הגמור, עולמות עליונים וזכים... הלכו והתהוו דרגה אחר דרגה, עד שהגיעה השעה לבריאת העולמות המוכרים לנו, אצילות בריאה יצירה ועשיה".

ועוד אומר הרב כהן, כי התורה מלמדת אותנו את תהליך הבריאה, אולם יש מקום לשאול, למה ברא הקב''ה את העולם? מה הסיבה?

אכן גדולי ישראל בכל הדורות שאלו שאלה זו, וכמה תשובות נתנו לה. אפשר ששאלה זו היא למעשה חיפוש התכלית הנעלמת של בריאת כל העולמות כולם, שבוודאי אין מעשיו של הקב''ה חסרי טעם ותכלית חלילה. החיפוש אחר התכלית נוסך טעם ומשמעות בכל מעשינו בעולם הזה, שכן כל מגמת פנינו צריכה להיות התכלית והייעוד שלשמם ברא הקב''ה את העולם.

חז''ל אמרו בילקוט שמעוני, (א' רמז ב') "'בראשית – בזכות ישראל שנקראו ראשית תבואתו".

רש''י מביא טעם זה, וכן טעם נוסף, בשם חז''ל: בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו.

במסכת אבות (ו' משנה י''א) אמרו חז''ל:

"כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ , שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" )ישעיה מג, ז.(

טעם אחר לבריאת העולם, מובא במדרש רבה, (בראשית ג' ט'): "אמר רבי שמואל בר אמי, מתחילת ברייתו של עולם, נתאווה הקב''ה לעשות שותפות בתחתונים".

ובמדרש תנחומא, אומר רבי שמואל בר נחמן: "בשעה שברא הקב''ה את העולם, נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים".

והזוהר הקדוש מביא טעם אחר, שהיות וקודם שברא הקב''ה את העולמות, היה הוא יחידי בלא שום צורה ודמיון, ואין מי שיכירו קודם הבריאה, שכן הוא למעלה מכל התלבשות והשגה, הרי עניין בריאת העולם היה כדי שיכירו ויתוודעו אל הקב''ה, שידעו אותו הבריות וישכילו ברוממותו, ובכל אורותיו ודרכי הנהגתו את העולמות.

לדעת האר''י, כפי שהזכרנו לעיל, סיבת בריאת העולם היתה, כדי לגלות את כוחותיו וכינוייו אל הפועל. שהקב''ה לא נקרא בכינויים רחום וחנון וכו' אלא אם כן יהיו ברואים שיקבלו ממנו את החסד והרחמים.

טעם נוסף מביא האר''י ז''ל בשער הכללים, (פרק א') וזה לשונו: "כשעלה ברצונו יתברך שמו, לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להידבק בו יתברך".

עד כאן דבריו של המקובל הרב חיים כהן.

אנו נתמקד בסיבה האחרונה הזו של האר''י, שכל מטרת הבריאה היתה, רצונו של הבורא יתברך להיטיב לנבראיו. היות והבורא הוא טוב ומיטיב, ומחוק הטוב להיטיב, הוא ברא יש מאין, כלי כדי שיקבל את ההטבה. הכלי הזה נקרא רצון לקבל. לעומת הרצון להשפיע של הבורא.

וההטבה שהוא רצה להעניק לנבראים הייתה האור. אור אינסוף. האור המבטא את השפע ואת ההנאה הרוחנית המושלמת.

אז מדוע הוא גנז אותו?

ראינו כבר בפתיחת הפרשה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". לעומת זאת אנו רואים שרק ביום רביעי נבראו השמש, הירח והכוכבים. לכן אמרו חז''ל במסכת חגיגה (דף י''ב עמוד א'): "וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב ל''ח) וימנע מרשעים אורם, ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב".

ע''פ, האר''י ז''ל, משמעות האור שנברא ביום הראשון, זה אותו שפע שרצה הבורא להיטיב לנבראיו. אך על מנת שההטבה תהיה שלמה, וללא בושה של הנבראים שהם רק מקבלים ולא משפיעים,  הוא גנז את האור, כעת יוכלו לקבל אותו, רק אלו שיוכלו לקבל אותו בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. כך שהם יהיו דומים לו ומשפיעים כמוהו, ולא ירגישו בושה שהם רק מקבלים. (כמו הבושה שמרגיש קבצן העומד בפתח ופושט את ידו כדי לקבל צדקה).

אז איך רוכשים את תכונות ההשפעה, אם כל מהותנו היא, רצון לקבל?

אומרים חז''ל בבראשית רבה י''ב, בראשית עלתה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, עמד ושיתף את מידת הרחמים.

וזאת כדי שהנברא יוכל לקבל את תכונות ההשפעה של הבורא. הוא העלה את המלכות שהיא דין, רצון לקבל, אל הבינה, שהיא רחמים, רצון להשפיע, כדי לרכוש ממנה את תכונות ההשפעה. ללא פעולה זו, הנברא, שכל מהותו הוא רצון לקבל, לא יכול היה לעולם לדעת, מה זה להשפיע, והיה נשאר בדרגת בעלי החיים. לא היה מתקדם, לא היה משתפר, אלא נשאר במצב שנקרא "עומד". ללא שינוי כלל.

עוד אפשר לומר, שללא שיתוף מידת הרחמים במידת הדין, לא יכולנו לפני שבועיים, ביום כיפור, לחזור בתשובה ולבקש סליחה. כי אם הייתה פועלת רק מידת הדין, אז ייקוב הדין את ההר.

עוד אפשר לומר שאם רק מידת הדין היתה פועלת, היינו חוטפים מיידית על הראש, על כל עבירה קטנה שעשינו.

את השיתוף של מידת הרחמים בדין, אנו רואים כבר בתחילת הפרשה, שבה נאמר 35 פעם שם אלוקים שזה דין, (ויאמר אלוקים, וירא אלוקים), ורק בפרק ב' פסוק ד' מופיע שם הויה שזה רחמים. "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

כדוגמה אנו יכולים לראות בסידורים האשכנזיים, ששמו של ה' מופיע באותיות י''י. שזה שילוב של שם הויה עם שם אדנות. הי' הראשונה היא האות הראשונה בשם הויה, שזה רחמים. וי' האחרונה היא האות האחרונה בשם אדנות, שהיא מידת הדין.

בסידורים הספרדיים, מופיעים כל שלושת השמות בשלמות. גם שם הויה ובתוכה שם אדנות, ולידם החיבור ביניהם, אות משם זה ואות משם זה, כך עד סוף חיבור כל האותיות שמתחילות כאמור בי' ומסתיימות בי'.

 

יהי רצון שנזכה אכן ללמוד איך לקבל נכון. איך לקבל על מנת לתת. איך לקבל על מנת לעשות נחת רוח לבורא, איך ליהנות מתוך קדושה וטהרה ומתוך רצון שההנאה שלנו תהיה, בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, שהוא נהנה מכך שאנו נהנים.

 

​

שבת שלום.

שלום ביטון​